משלוח חינם בקנייה מעל 500ש"ח (אלא אם צויין אחרת במוצר הספר)      למציאת ספר השתמשו בחלונית 'חיפוש מוצר'      איסוף עצמי באריאל ללא תשלום      כנסו למומלצים יש קישורים לאתרים עם תוכן יהודי     
מחשב מסלול מחדש - המדריך לשינוי הרגלים מחשב מסלול מחדש - המדריך לשינוי הרגלים
₪57 בלבד
חומש קורן - מהדורת ישראל חומש קורן - מהדורת ישראל
₪55 בלבד
פניני יביע אומר שבט מוסר פניני יביע אומר שבט מוסר
₪45 בלבד
 
   סל הקניות     ההזמנות שלי     אודותינו     תקנון     שרות לקוחות     שאלות נפוצות     מאמרים תורניים     מומלצים 
הרשמה החשבון שלי
 חינוך  חדש על המדף  זוגיות  קבלה  גמרא ומשנה
  הרב מרדכי אליהו   לפי רבנים   חסידות   ספרי ילדים   ספרי קריאה
  ירושלים   תפילה   דיסקים לילדים   מחשבת ישראל(אמונה)   חבד
  ידיעת הארץ   ברסלב   תנ"ך ופרשת השבוע   חגים   ספרי הלכה
  שואה   לפי הוצאות   ספרי מתנה   ספרי פסיכולוגיה   ספרי בישול
  מדרש רבה   ספרי יסוד לבית היהודי   ספרי קודש - כללי   שבת   תשמישי קדושה
  ציורים - הרב רכל   מוזיקה יהודית   רבי מכר   קודשבוק קידס   ספרי לימוד
  English Books   ציטה בוקס
073-72-71-252 kodeshbook@gmail.com 
לקופה 
 
חיפוש מוצר
מכירות לוהטות
מסילת ישרים להרמח"ל
מסילת ישרים להרמח
15 ₪
מידע נוסף
אורחות צדיקים
אורחות צדיקים
15 ₪
מידע נוסף
עזרה ראשונה לנישואין מ
עזרה ראשונה לנישואין מוצלחים
18 ₪
מידע נוסף
חזון אי"ש - אמונה ובטח
חזון אי
18 ₪
מידע נוסף
סידור עבודת השם השלם
סידור עבודת השם השלם
22 ₪
מידע נוסף
קומיקסבא - כל כרך
קומיקסבא - כל כרך
25 ₪
מידע נוסף
סידור כונת הלב השלם כר
סידור כונת הלב השלם כריכה חלקה
25 ₪
מידע נוסף
סדור תפילת הלב בלימניצ
סדור תפילת הלב בלימניציה - לילדי הגן
25 ₪
מידע נוסף
סדור רינת ישראל לבתי ה
סדור רינת ישראל לבתי הספר
26 ₪
מידע נוסף
לוח דינים ומנהגים לשנת
לוח דינים ומנהגים לשנת תשע
28 ₪
מידע נוסף
הצטרפות למועדון לקוחות
  הסר הוסף
פרשת ראה - 'אפס כי לא יהיה בך אביון'- החשיבות שיש לאדם לכלכל את עצמו שלא יהיה עני

ספר דברים פרק טו

(ד) אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְדֹוָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ:

פסוק זה אמור בעניין השמיטה, כהבטחה מאת ה' שבקיימנו את מצוותיו לא יהיה בקרבנו אביון. אמנם בתלמוד  דרשו והבינו את הפסוק גם כערך חיובי שיש על האדם לכלכל את עצמו ואת בני ביתו . עליו לשאוף לא להיות עני ואביון.

הגמרא בבבא מציעא למדה שאם אבדת עצמו מרובה בערכה מאבדת חברו – שלו קודמת . זאת היא למדה מן הפסוק "אפס כי  לא יהיה בך אביון"  שלך קודם לשל כל אדם. ובאר רש"י "לא יהיה בך אביון - לא תביא עצמך לידי עניות".

וביתר הדגשה מבאר זאת רש"י במסכת סנהדרין:

רש"י סנהדרין דף סד/ב

לא יהיה בך אביון - הזהר בעצמך שלא תבא לידי עניות, ...דאי לאו לאזהרה אתא אלא להבטחה שמבטיחם שלא יהיה בהם אביונים נכתוב לא יהיה בך אביון מדכתיב אפס לאזהרה אתא, כלומר אפס וחדל וכלה עניות ממך, אפס לשון חדלה וכליה, כמו (בראשית מז) כי אפס כסף:

יסוד זה של המאמץ להתפרנס ולהתרחק מן העניות נלמד מן הסיפור הבא על התנהגותם המיוחדת של שני חכמי ישראל רבי יוחנן ואילפא:

תלמוד בבלי מסכת תענית דף כא/א

1.      אילפא ורבי יוחנן הוו גרסי באורייתא

2.      דחיקא להו מילתא טובא

3.      אמרי 'ניקום וניזיל וניעבד עיסקא ונקיים בנפשין 'אפס כי לא יהיה בך אביון'

4.      אזלו אותבי תותי גודא רעיעא

5.      הוו קא כרכי ריפתא

 

6.      אתו תרי מלאכי השרת

7.      שמעיה רבי יוחנן דאמר חד לחבריה 'נישדי עלייהו האי גודא ונקטלינהו, שמניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה'

8.      אמר ליה אידך 'שבקינהו דאיכא בהו חד דקיימא ליה שעתא'

9.      רבי יוחנן שמע אילפא לא שמע

10.  אמר ליה רבי יוחנן לאילפא שמע מר מידי?

11.  אמר ליה 'לא'

12.  אמר מדשמעי אנא ואילפא לא שמע שמע מינה לדידי קיימא לי שעתא

13.  אמר ליה רבי יוחנן איהדר ואוקי בנפשאי 'כי לא יחדל אביון מקרב הארץ'

14.  רבי יוחנן הדר אילפא לא הדר

 

15.  עד דאתא אילפא מליך רבי יוחנן

16.  אמרו לו 'אי אתיב מר וגריס לא הוה מליך מר?!'

17.  אזל תלא נפשיה באסקריא דספינתא

18.  אמר 'אי איכא דשאיל לי במתניתא דרבי חייא ורבי אושעיא ולא פשטינא ליה ממתניתין נפילנא מאסקריא דספינתא וטבענא'

19.  אתא ההוא סבא תנא ליה 'האומר תנו שקל לבניי בשבת והן ראויין לתת להם סלע נותנין להם סלע ואם אמר אל תתנו להם אלא שקל אין נותנין להם אלא שקל אם אמר מתו ירשו אחרים תחתיהם בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנין להם אלא שקל'

20.  אמר ליה 'הא מני רבי מאיר היא דאמר מצוה לקיים דברי המת'

ביאור הגמרא

שלב ראשון- שני החכמים צועדים בדעה מאוחדת

אילפא ורבי יוחנן עמלים יחדיו בתורה. קשורים הם זה לזה. הוקדם שמו של אילפא מפני גדולתו המיוחדת. כמו כן לא צוין שם רב ליד שמו אולי מפני רוב גדולתו כי גדול מרב קוראים אותו - רבן וגדול מרבן קוראים לו בשמו.  כלומר חוסר התואר מראה על הערך הגדול העצמי שאינו מצריך תארים.

וכאשר דחוקה להם השעה, מחליטים לפנות ולעמול לפרנסתם. אין זה ביטול תורה. אלא קיומה של התורה מצווה אותנו  שלא להיות אביונים. כך ניתן להבין מדברי רש"י בסנהדרין דף סד/ב  בהסבר הפסוק הזה:

'לא יהיה בך אביון - הזהר בעצמך שלא תבא לידי עניות, ...דאי לאו לאזהרה אתא אלא להבטחה שמבטיחם שלא יהיה בהם אביונים נכתוב לא יהיה בך אביון מדכתיב אפס לאזהרה אתא, כלומר אפס וחדל וכלה עניות ממך, אפס לשון חדלה וכליה, כמו (בראשית מז) כי אפס כסף:'

הם ממשיכים להיות בני תורה, לכן הם אוכלים בצנעא את פתם, לא בשוק , שם לא יאה הדבר אלא במקום צנוע. וכך אומר הרמב"ם הלכות דעות פרק ה':

'כשהחכם אוכל מעט זה הראוי לו לא יאכלנו אלא בביתו על שולחנו ולא יאכל בחנות ולא בשוק אלא מפני צורך גדול כדי שלא יתגנה בפני הבריות'

בדרך כלל לא ראוי לשבת תחת קיר נטוי ויש בכך לעורר קטרוג על האדם, אך כיון שמצווה הם הולכים לעשות אין הם חוששים לשבת תחת קיר נטוי משום שמצווה יש בדבר ובאכילתם הצנועה.

שלב שני-  מתפצלים דרכיהם

באים שני מלאכי השרת. אלו מחשבות קודש שמלוות את האדם. האחד מקטרג על שניהם. הם כאיש אחד, חברותא, ולכן הדין והקטרוג הוא עליהם כאיש אחד. אך המלאך השני מעכבו, משום שאחד מהם עומד לקראת תפקיד חשוב ציבורי של רשות הישיבה.

רבי יוחנן שמע כי דרך זו יאה לו. וכמו שאומר רבי צדוק הכהן:

ספר פרי צדיק פרשת ואתחנן - אות ח'

אמר ר' יוחנן שמע מינה לדידי קיימא שעתא וחזר מפני שבזה הרגיש שנפשו נתקדשה מתולדתה להקדיש עתותיו לדברי תורה שלא לעסוק כלום בחיי שעה וכן היה האמת שהוא היה העובר דארח ביום הכפורים ולחושו ליה ואילחיש וקרא עליו בטרם אצרך בבטן ידעתיך (יומא פ"ב ע"ב)

אכן דרך זו נאה ליחידים. כמו כן, יכל רבי יוחנן להימנע מעמל הפרנסה בגלל שתי סיבות; האחת, שהומלך לרשות הישיבה - שממנה קבל קצבת קיום. השנית, בגלל שרבי יוחנן קבל ירושה גדולה ויכל למכור חלקים ממנה ולהתקיים מכך כפי שאכן עולה מן המדרש הבא:

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ח'

"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה…ר' יוחנן הוה מטייל וסליק מטבריה לציפורין, והוה רבי חייא בר אבא סמך ליה, מטון חד בית חקלא א"ר יוחנן הדין בית חקלא הות דידי וזבינתיה בגין מלעי באוריתא, מטון חד בית כרם וא"ר יוחנן הדין בית כרם דידי הוה וזבינתיה בגין מלעי באוריתא, מטון חד בית זיתא ואמר כמו כן, שרי ר' חייא בר אבא בכי, א"ל מה את בכי, א"ל בכי אנא דלא שבקת לסיבותיך כלום, א"ל חייא בני ונקלה זו בעיניך מה שעשיתי שמכרתי דבר שניתן לששה ימים שנא' (שמות כ') כי ששת ימים עשה ה', אבל התורה ניתנה לארבעים יום שנא' (שם /שמות/ ל"ד) ויהי שם עם ה' ארבעים יום, וכתיב (דברים ט') ואשב בהר ארבעים יום, כד דמך רבי יוחנן היה דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב ר' יוחנן את התורה בוז יבוזו לו".

לכן רבי יוחנן פורש מאילפא ושב אל עמל התורה. לא חוזר הוא מהאמת הכללית שיש לאדם לפעול שלא להיות אביון, אך ראה ברמיזה השמימית הנחייה אלוקית אישית המכוונת אליו.

דרכו של אילפא

אילפא לא חזר בו. הוא לא שמע את דברי המלאך, כי לא התאימו לו. וגם אם היה שומע, לא היה מציית לכך כי לא בשמים היא התורה. הוא מבין שדרכו לפעול להתקיים מעמלו ויחד עם זה להגות בתורה.

רבי יוחנן נעשה ראש הישיבה ובאו ואמרו לאילפא אם היית גורס ודאי אתה היית ראש הישיבה. אין הכרח לראות בכך קנטור שרצו לצערו. אלא אמירה של חכמים או תלמידים שנקודת מבטם היא כמו של רבי יוחנן, וכיון שידעו את גדולתו של אילפא, שכינוהו בתואר מר,  ביטאו בכך צער שלהם על כך שהוא הגדול אוצר החכמה יכול היה להיות ראש הישיבה ושמא טעה בשיקוליו.

אמנם אילפא לא כך סבור. הוא עולה על תורן הספינה. אליו מחובר הוילון – המפרש. יודע הוא שמה שמתאים ליחידי סגולה כמו רבי יוחנן, לא מתאים לו. הדרך לרבים היא דרך השילוב של עמל תורה עם פרנסה. אמנם גם במציאות זו תמיד התורה צריכה להיות העיקר.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ל"ה/ב'

דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זו וזו נתקיימה בידם

לכן עולה הוא על התורן, ומראה שהרוח היא המניעה את הספינה. אמנם שטה היא על המים שמסמלים את העולם הגשמי החומרי, והספינה היא הביטוי לעולם המסחר, כמו סמלו של זבולון כנאמר:

ספר בראשית פרק מ"ט י"ג

זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן.

אין כוונתו כלל להתאבד, אלא אומר הוא, ברור לי שמה שמניע אותי ואת כל ההתעסקות החומרית היא הרוחניות של המפרש המחובר אל התורן. ואם לא כן, אם לא אדע, אני כאילו טבעתי בחומריות. אך איני כזה.

דברי הסבא

הסבא הוא אליהו הנביא. [תוספות מציין בחולין דף ו/א דכל מקום שהוא מזכיר ההוא סבא הוא אליהו]. הסבא בא להפיס את דעתו. והברייתא הזו מלמדת לעניות דעתי, שהאבא לעתים מוריש סלע אך יש ויש לו סיבה להוריש רק שקל, וחובה לקיים דבריו, כך אבינו שבשמים הוא בעל הממון, 'לי הכסף ולי הזהב' והוא ורק הוא קובע כמה יקבל כל אחד ואנו צריכים להשלים עם זה, הוא המפרנס חיים ומזון ולעיתים אין לנו להרבות ולהתאמץ כדי להעשיר, כי הוא הקובע לכל בריה את חלקה ופרנסתה.

יהי רצון שנזכה לחיות חיים שלמים, הן של עמל תורה והתגדלות בה, והן של חיי פרנסה המכבדים את בעליהם , ולא חיי עוני ואביונות.

וכדברי התפילה בלילי שבת:

וְזַכֵּנוּ לְקַבֵּל שַׁבָּתוֹת מִתּוֹךְ רוֹב שִׂמְחָה וּמִתּוֹךְ עֹשֶׁר וְכָבוֹד וּמִתּוֹךְ מִעוּט עֲוֹנוֹת. וְהָסֵר מִמֶּנִּי וּמִכָּל בְּנֵי בֵיתִי וּמִכָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל כָּל מִינֵי חוֹלִי וְכָל מִינֵי מַדְוֶה וְכָל מִינֵי דַלּוּת וַעֲנִיּוּת וְאֶבְיוֹנוּת. אמן וכן יהי רצון

 

© הרב יאיר הילר כל הזכויות שמורות

 אשמח לתגובות הערות והארות, יאיר הילר: 684yah@gmail.com

 
חזרה לכל הכתבות 
Copyright © ספרי קודש ספריית עם ישראל: ספרי קודש, מוזיקה יהודית, ספרים, דיסקים,ספרי קודש בזול,ספרי קודש זולועוד.
קניה מאובטחת
בניית אתרים  |   חנות וירטואלית  |