הסידור הוא ספר המרכז בתוכו את התפילות שמתפלל יהודי בימי החול וביום השבת, ואת החשובות שבתפילות החגים. בסידורים רבים ניתן למצוא גם דינים וברכות שונות ואת קריאות התורה לימים שני וחמישי. הסידור מלווה את היהודי מלידתו (ברית מילה) ועד מותו (הלוויה) והוא "ספר החיים של היהדות".
הסידור הוא הספר הראשון שכל יהודי דתי לומד לקרוא בו. מסיבה זו, כאשר הילדים הרכים מקבלים את הסידור, נהוג לערוך מסיבה גדולה וחגיגית, על מנת להדגיש בפני הילדים הרכים את חשיבות המעמד וחשיבות הסידור.
נוסח הסידור אינו קבוע ומשתנה על פי הקהילות והמנהגים השונים. השוואת המקורות הקדומים העוסקים בתפלה מגלה בעיקר הבדלים בין נוסחאות התפלה בארץ ישראל לבין הנוסחאות בבבל. בתקופה מאוחרת יותר התמזגו נוסח ארץ ישראל ונוסח בבל ונוצרו נוסחאות תפילה נוספים בקהילות השונות. בקרב האשכנזים היה מקובל נוסח אשכנז שעודנו מקובל אצל חלק מהם, בעיקר אצל המתנגדים ההולכים בשיטת הגרא ואצל האשכנזים במערב אירופה. בימי הביניים היה מנהג מיוחד ליהודי צרפת הקרוב לנוסח אשכנז, שלאחר גירוש יהודי צרפת בשנת 1394 כמעט חדל מלהתקיים. מנהג זה היה קיים רק בצפון צרפת, בדרום (שאז לא היה חלק מצרפת) התפללו בנוסח פרובנס המשלב את מנהגי צרפת, ספרד ואיטליה.
הספרדים מתפללים בנוסח הספרדים, וכך גם רוב עדות המזרח. בשל תפוצתו הגאוגרפית הרחבה של הנוסח התפתחו שינויים נוסח מקומיים, שעד הדור האחרון נשמרו בדרך כלל כמסורות שבעל-פה אך לאחרונה יוצאים סידורי תפילה כפי מנהגים של עדה מסוימת למשל סידור "תפילת רפאל" כמנהג יהדות גאורגיה, "וזרח השמש" כמנהג יהדות מרוקו או "זכות יוסף" כמנהג יהדות טורקיה ורודוס. בעבר היו קיימות מסורות תפילה שונות כדוגמת נוסח פרס ונוסח הרומניוטים שנדחקו מפני המסורת הספרדית. לעומתם שמרו יהודי איטליה הוותיקים על נוסח תפילה משלהם למרות ההגירה הספרדית הגדולה לאיטליה לאחר גירוש ספרד.
הסידור התימני מכונה תכלאל. יהודי תימן ההולכים אחר המסורת ה"שאמית" מתפללים בנוסח הקרוב לנוסח הספרדים, בעוד אלה ההולכים אחר המסורת ה"בלאדית" מתפללים על פי מסורת מקומית קדומה.
בצה"ל התעוררה בעיה, משום שחיילים בני כל העדות מתפללים יחדיו, אך לכל עדה נוסח שונה. לפתרון הבעיה, ערך הרב הצבאי הראשי, שלמה גורן, בשנת 1963נוסח אחיד של הסידור לחיילי צה"ל. הרב עובדיה יוסף התנגד לנוסח האחיד, כיוון שהיה רובו ככולו כנוסח ספרד החסידי. בסופו של דבר, הנוסח האחיד לא השתרש בקרב חיילי צה"ל.
קהילות הזרמים הלא-אורתודוקסיים ביהדות מתפללות בדרך-כלל לפי נוסחים משלהן, ולצורך כך מפרסמים זרמים אלה סידורים מיוחדים. מטרתם של סידורים אלה הוא להתאים את נוסח התפילה למנהג ולצרכים של המקום והזמן, תוך זיקה למסורת התפילה. בין מאפייניהם: התאמת תוכני התפילה לתפיסת העולם הדתית של המתפללים (לדוגמה, השמטת קטעי התפילה המאזכרים את בית המקדש ועבודת הקרבנות); קיצור נוסח התפילה; אמירת קטעים מהתפילה בשפת המדינה (כמו אנגלית או גרמנית) וגישה שיוויונית לנשים. לאחר קום מדינת ישראל הוכנסו תפילות למעמדי יום העצמאות, יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום השואה (תפילות ליום העצמאות נמצאות גם בסידורים המשמשים את הציבור הציוני דתי, כמו סידור רינת ישראל ובסידור לחיילי צה"ל שערך הרב שלמה גורן). בישראל, הסידור המקובל בתנועה הקונסרבטיבית נקרא ואני תפילתי. בתנועה הרפורמית מקובל הסידור העבודה שבלב.