משלוח חינם בקנייה מעל 500ש"ח (אלא אם צויין אחרת במוצר הספר)      למציאת ספר השתמשו בחלונית 'חיפוש מוצר'      איסוף עצמי באריאל ללא תשלום      כנסו למומלצים יש קישורים לאתרים עם תוכן יהודי     
אמנות כפרשנות אמנות כפרשנות
₪65 בלבד
כלים ביד כלינו כלים ביד כלינו
₪59 בלבד
Навстречу Мошиаху- שיחות לנוער ברוסית Навстречу Мошиаху- שיחות לנוער ברוסית
₪49 בלבד
 
   סל הקניות     ההזמנות שלי     אודותינו     תקנון     שרות לקוחות     שאלות נפוצות     מאמרים תורניים     מומלצים 
הרשמה החשבון שלי
 חינוך  חדש על המדף  זוגיות  קבלה  גמרא ומשנה
  הרב מרדכי אליהו   לפי רבנים   חסידות   ספרי ילדים   ספרי קריאה
  ירושלים   תפילה   דיסקים לילדים   מחשבת ישראל(אמונה)   חבד
  ידיעת הארץ   ברסלב   תנ"ך ופרשת השבוע   חגים   ספרי הלכה
  שואה   לפי הוצאות   ספרי מתנה   ספרי פסיכולוגיה   ספרי בישול
  מדרש רבה   ספרי יסוד לבית היהודי   ספרי קודש - כללי   שבת   תשמישי קדושה
  ציורים - הרב רכל   מוזיקה יהודית   רבי מכר   קודשבוק קידס   ספרי לימוד
  English Books   ציטה בוקס
073-72-71-252 kodeshbook@gmail.com 
לקופה 
 
חיפוש מוצר
מכירות לוהטות
משנה ברורה עם כל המפרש
משנה ברורה עם כל המפרשים כיס

מידע נוסף
פעם בשבוע-אזל זמנית במ
פעם בשבוע-אזל זמנית במלאי ובהוצאה!!!

מידע נוסף
אורחות צדיקים
אורחות צדיקים
13 ₪
מידע נוסף
מסילת ישרים להרמח"ל
מסילת ישרים להרמח
15 ₪
מידע נוסף
סידור עבודת השם השלם
סידור עבודת השם השלם
17 ₪
מידע נוסף
עזרה ראשונה לנישואין מ
עזרה ראשונה לנישואין מוצלחים
18 ₪
מידע נוסף
חזון אי"ש - אמונה ובטח
חזון אי
18 ₪
מידע נוסף
נצור לשונך - מנוקד
נצור לשונך - מנוקד
22 ₪
מידע נוסף
סידור כונת הלב השלם כר
סידור כונת הלב השלם כריכה חלקה
25 ₪
מידע נוסף
סדור תפילת הלב בלימניצ
סדור תפילת הלב בלימניציה - לילדי הגן
25 ₪
מידע נוסף
קומיקסבא - כל כרך
קומיקסבא - כל כרך
25 ₪
מידע נוסף
שערי תשובה, ארחות צדיק
שערי תשובה, ארחות צדיקים, מסילת ישרים בכרך 1
25 ₪
מידע נוסף
מאורות השבת
מאורות השבת
25 ₪
מידע נוסף
הצטרפות למועדון לקוחות
  הסר הוסף
לכבוד חג הפסח - חמץ הגאווה וביעורו

מבוא

עבודת זיכוך המידות היא משימה מתמשכת - אין היא מוגבלת בזמן, ולא רק בראשית התפתחותו הרוחנית של האדם אלא גם בבגרותו, ואף אם צדיק ותלמיד חכם הוא, היצר לא מניחו בשלוה אלא מנסה להתגרות בו. ודווקא מפני גדולתו היצר מתאמץ לתקוף אותו ביתר שאת וכדברי חכמינו בתלמוד [סוכה נ"ב] על הפסוק 'כי הגדיל לעשות' אמר אביי: "ובתלמידי חכמים [מתגרה היצר הרע] יותר מכולם".

אחת המידות המרכזיות ביותר היא מידת הענווה - הפכה של הגאווה. מה משפיעה עלינו הגאווה?

היא מנפחת את האיגו וחוסמת את האדם מלהיות בן חורין, מלהיות הוא עצמו. כביכול חסימה רוחנית נוראה חוצצת בינו לבין אלוקיו. על כעין זה נלמד בסיפור הבא המובא בתלמוד הירושלמי על יבמות, ובמקבילתו במדרש רבה:

מדרש רבה בראשית פרשה פא פסקה ב      

1.      (ב) ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל (שם ל) אם נבלת בהתנשא, ואם זמות יד לפה

2.      בן עזאי ור' עקיבא בן עזאי אומר אם נבלת עצמך בדברי תורה סופך להתנשא בהם

3.      ואם זמות יד לפה אם נזדממו אחריך דברים יד לפה חד ידע תרין לא ידעין

4.      רבי עקיבא אמר מי גרם לך להתנבל בדברי תורה על ידי שנשאת את עצמך בהון

5.      רבינו הוה עבר על סימוניא

6.      ויצאו אנשי סימוניא לקראתו

7.      אמרו לו רבי תן לנו אדם אחד שיהא מקרא אותנו ושונה אותנו ודן את דיננו

8.      נתן להם רבי לוי בר סיסי ועשו לו בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה

9.      נתעלמה דברי תורה מפיו

10.  שאלו אותו שלשה שאלות

11.  אמרו לו גדמת יבמה היאך חולצת ?ולא השיבן

12.  רקקה דם מהו ?ולא השיבן

13.  כלום אמרו דלמא דלית בר אולפן, בר אגדה הוא נשאליה קראי

14.  אמרון ליה מהו דין דכתיב (דניאל י) את הרשום בכתב אמת אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת ?ולא השיבן

15.  וכיון שראה שצרתו צרה השכים בבקר והלך לו אצל רבינו

16.  א"ל מה עבדון לך אנשי סימוניא?

17.  אמר לו 'אל תזכירני צרתי שלשה שאלות שאלו אותי ולא יכולתי להשיבן'

18.  א"ל ומה אינון א"ל גידמת במה היא חולצת?

19.  א"ל והא לא היית יודע להשיב?

20.  א"ל אין, אפילו בשיניה, אפילו בגופה'

21.  רקקה דם מהו? א"ל ולא היית יודע מה להשיב?

22.  א"ל אם היה בו צחצוחית של רוק הרי הוא כשר, ואם לאו הרי זה פסול '

23.  אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת' אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת?

24.  אמר לו ולא היית יודע להשיב? אמר לו רשום עד שלא נגזרה גזירה, אמת משנגזרה גזירה'

25.  [ומה הוא חותמו של הקב"ה? רבינו בשם ר' ראובן אמר אמת

26.  מהו אמת אמר ריש לקיש אל"ף בראשן של אותיות מ"ם באמצע תי"ו בסוף ועל שם (ישעיה מד) אני ראשון ואני אחרון וגו']

27.  אמר לו 'ולמה לא השיבות אותן כשם שהשיבות אותי'?

28.  אמר ליה 'עשו לי בימה גדולה והושיבו אותי עליה למעלה הימנה

29.  וטפת רוחי עלי ונתעלמו ממני דברי תורה

30.  וקרא עליו המקרא הזה (משלי ל) אם נבלת בהתנשא

ארבעת השורות הראשונות הן הקדמה, המלמדת שהענווה וההתנבלות על דברי התורה היא מביאה להתנשא ולהתגדל בהם. רבי עקיבא ובן עזאי דורשים את הפסוק מסופו לתחילתו ומתחילתו לסופו, ההתגדלות היא תוצאה של ענווה וההתנבלות היא תוצאה של גאווה. כמו כן [שורה 3] אם יש לאדם שאלות והוא נמנע מלשאול סופו שדבר אחד ידע, ושנים לא ידע, כי השאלה ובירור נחוצים מאוד.

גוף הסיפור החל משורה 4:

ויש לשאול כמה שאלות:

1.      מי היה לוי בר סיסי?

2.      למה רבי מבקר בסימוניא?

3.      למה תושבי סימוניא רוצים רב? מדוע פנו לרבי?

4.      למה הם מכינים לו בימה?

5.      למה שאלו דוקא את השאלות הללו בהלכה ובאגדה, האם שאלות למענה הלכתי או לקינטור?

6.      מה עובר על לוי בר סיסי?

7.      בזכות מה שבו אליו ידיעותיו?

8.      למה לפי הירושלמי לוי מעצמו לא מגיע אל רבי אלא הוא קורא לו ואילו לפי הב"ר הוא הולך מעצמו אל רבי?

9.      למה רבי שואל תחילה את השאלה השניה ששאלו ואחר כך את הראשונה?

10.  מה מחוללת הגאוה באדם ומדוע?

11.  ענוה ולימוד תורה מה הזיקה ביניהם?

לוי הוא תלמיד חבר לרבי, חי בדור של אביו של שמואל , שמספיד את לוי אחר מותו. הוא היה ענק בתורה כמו שרואים בסיפור הבא שצדקותו הגנה על אנשי עירו:

פסיקתא דרב כהנא - פסקא כ"ד אות י"ח

1.      לוי בן סיסי באו הגייסות לעירו

2.      נכנסו הגייסות

3.      ונטל ספר תורה ועלה לראש הגג

4.      א' לפניו 'רבון העולמים אם בטלית חדה מילא מן דין ספרא יעלון להון ליסטייא [ אם ביטלתי דבר מן התורה, יעלו הליסטים]

5.      ואי לא יזלון להון' [ואם לא,אלא קיימתי הכל – ילכו להם]

6.      מיד איתבעון ולא אישתכחון [ כולם הסתלקו]

[נקודה למחשבה-  האם פעולה זו יש בה משהו של גאוה?]

סימוניה היא עיירה בעמק יזרעאל היום תל ליד נהלל. ומובן שרבי מגיע לשם כי זה במרחק שתי שעות מציפורי עירו של רבי , כי רבי  פרס אחריותו וחסותו הרוחנית על כל הגליל. רבי נהג לסייר בריכוזי היהודים בגליל כמו שכתוב  על חכמי ישראל הקדמונים, שראוי להם לשוטט בין הקהילות השונות ולחזק את בדקם של ישראל כמו שעשה הרב קוק במסע המחנות.

וכך מביא המדרש:

תנא דבי אליהו רבה פרק יא

ושמא תאמר אותן שבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו? לפי שהיה להם לסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר עמהם היה להם לילך ולקשור חבלים של ברזל במתניהם ולהגביה בגדיהם למעלה מארכובותיהן ויחזרו בכל עיירות ישראל יום אחד ללכיש יום אחד לבית אל יום אחד לחברון יום אחד לירושלים וכן בכל מקומות ישראל וילמדו את ישראל דרך ארץ בשנה ובשתים ובשלש עד שיתישבו ישראל בארצם. כדי שיתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בעולמות כולן שברא מסוף העולם ועד סופו.

חשוב להם לאנשי סימוניא שיהיה להם רב. אחר ביקור של רבי אצלם, הם הבינו טוב טוב, כמה חסרה להם דמות רוחנית מרכזית שתסייע להם. לא תמיד עומד אדם על החסר לו. רק אחר שטעם שיש משהו אחר נפלא אז מבין כמה הוא חסר. רבי מוצא לנכון להציע להם את לוי בר סיסי. הוא מאמין ביכולתו ועמד על טיבו. הוא ממנה להם את לוי בר סיסי ענק של ממש.

לוי הוא כמו רבי בחכמה. כלומר היה לרבי לתלמיד חבר. יתכן ושמו לוי כי היה משבט לוי ושבט לוי אופיים הוא ללמד ולהרביץ תורה.

ספר דברים פרק לג

(ח) וּלְלֵוִי אָמַר ...

(י) יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל

בטקס קבלת פני הרב ,הם מכינים לו בימה וזה מעיד על כך שיש להם כבוד התורה. כוונתם טובה אך מה פועל הכבוד עליו? לוי שמעולם אולי לא התנסה בגינוניי כבוד כאלו, משהו של גאווה נכנס אל תוכו.

מה יחסם אליו?

מצד אחד הם נראים  מאוד זהירים בכבודו. יתכן ושאלותיהם אינן מביעות רצון להקניט אלא מבחן של ידע, כיון שדווח להם שגדול מאוד הוא בתורה. אולי היה נוהג כזה  שאחר ההכתרה שואלים שאלות כי את המינוי הם עשו ללא בדיקה אלא רק על סמך המלצתו של רבי. לפי המקור בירושלמי הם באים אל רבי, אחר שלא השיב להם, כי מצאו אותו בקלקלתו ואין להם סבלנות, ואולי השאלות אכן היו שאלות לבחינת ידיעתו. אמנם לפי המדרש רבה הם לא באים כי לא רצו להקניטו וחשבו אולי התרגשות הייתה כאן.

בעצם האם רב צריך לענות על שאלות של בחינה?

לכאורה לא. כך למדנו:

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף כג/ב

אמר שמואל בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו במסכת ובפוריא ובאושפיזא

רש"י בבא מציעא דף כג/ב

במסכת - יש בידך מסכת פלוני סדורה בגירסא או לאו? ואף על גב שסדורה היא לו יאמר לו לאו, ומדת ענוה היא.

תוספות בבא מציעא דף כג/ב

במסכת - וא"ת והאמר (קדושין דף ל.) ושננתם שיהו דברי תורה מחודדין בפיך שאם ישאלך אדם אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד וי"ל דהיינו דוקא באדם הבא לשאול דין או הוראה או להתלמד אבל הכא שבא לנסותו אם יודע מותר לשנות ולומר לא למדתי זה.

משמע שאם באו סתם לנסות בן תורה, יכול הוא לשנות. אבל אם השאלות למעשה עליו לענות להם  הלכה למעשה. כמו כן יתכן בטקס הכתרה גם אם אין השאלות למעשה יש חובה לענות כי אכן תשובותיו הם חלק מבנין היחס של הכבוד לתורה שירחשו אליו בני הקהילה ולכן אין עניין כלל להתחמק משאלות אלו.

לפי הירושלמי הם באים אל רבי בטענה על המינוי. אמנם לפי מדרשנו לוי עצמו מתוך המבוכה הולך אל רבי ושוטח לפניו מצוקתו. הוא לא מבין מה קרה לו, הרי הידע הזה היה במוחו זה מכבר?

בתחילה הוא רואה את צרתו בכך שלא ידע על עצם השאלות אמנם בהמשך הוא מבין שהוא כן ידע שכן רבי הראה לו שהוא יודע. אז מה גרם לו לחוסר ידע ? עתה הוא הבין- הם בנו לי בימה גרמו לי גאווה!

ובזכות מה חזרו אליו ידיעותיו? בזכות שיברון ליבו שקבל ענוה וידע מיעוט ערכו. כלומר, רבי ידע שלוי הוא ת"ח ויודע הכל ובכוונה האריך לבדוק שאלה שאלה כדי להביא אותו אל המסקנה מתוך עצמו שהבעיה שלו היא אחרת היא גאווה שבלמה אותו. מתוך השיחה עם רבו, לוי מבין מעצמו את סיבת השכחה- גאווה שחדרה אל ליבו , החמץ במוסרי שגרם לו להתנשא ולשכוח תלמודו. נלמד מכאן שגם בטקס הכתרה יש לשמור על איפוק וצניעות.

רמזים בשאלות שנשאלו בטקס ההכתרה

ואולי רמזים משמים יש בשאלות אלו, שכשיש גאווה הרי האדם הוא במצב של גידם כלומר אינו יכול לפעול וכן במצב של יורק דם כלומר הדיבור שלו מקולקל. כל עוד האדם חש כל העת שהוא רק שליח ובעצם יש כאן תורת ה' אז  הוא מחובר אל ה' מקור הכח שמעניק לו כח. ואתם הדבקים בה' – חיים. כלומר, יש לכם חיות. זו התפילה שלפני הלימוד וזו התשובה שלפני הלימוד שמכשירה את קליטתו. אמנם אם הוא טופחת עליו רוחו ומייחס אל עצמו הרי יד לפה אין לו עזר אלוקי והוא לעצמו מה הוא?

רבי קורא עליו את הפסוק ההוא של 'אם נבלת בהתנשא'. כנראה הכיר בלוי  שמץ של פגם במידת הגאווה. נראה להביא ראיה לכך מגמרא  אחרת הדנה מהי כריעה:

תלמוד ירושלמי מסכת סוכה דף כד/א

איזו היא כריעה ואיזו היא בריכה?

רבי חייה רבה הראה כריעה לפני רבי ונפסח ונתרפא

לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא

כלומר איך לעשות את הכריעה, שהיא ביטוי ש להתבטלות גמורה, היה לו קושי בכך, כי לא היה שלם בכך. כמו כן, מצינו אצל לוי במקום אחר מעט מן המעט של גאווה. כתוב בגמרא בכתובות שרבי לוי לא נכנס לישיבה של רבי אפס. ושמואל רואה זאת בביקורו בבית הקברות חוזה את מצבו של לוי ושומע שיש הקפדה על כך בשמים:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יח/ב

אדהכי חזייה [שמואל לנשמתו של לוי בשמים] ללוי דיתיב אבראי אמר ליה 'אמאי יתבת אבראי מאי טעמא לא סלקת'? [ למה לא הכניסו אותך לשיבה של מעלה?] אמר ליה דאמרי לי כל כי הנך שני דלא סליקת למתיבתא דרבי אפס ואחלישתיה לדעתיה לא מעיילינן לך למתיבתא דרקיעא [ כל השנים שלא נכנסת לישיבה של רבי אפס וגרמת לו צער  לא יעלוך ללישיבה של מעלה]

על מידת הענוה הראויה לחכמים למדנו עוד:

תלמוד בבלי מסכת יומא דף פו/ב

רבא כי הוה נפיק לדינא .. כי הוי חזי אמבוהא אבתריה אמר אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו

[ רבא הזכיר לעצמו לפני כניסתו לדין את שפלותו של האדם וכך היה חסין מפני רגשות של גאוה שלא יחדרו לליבו]

ושם המעשה על הלל שהתייהר ושכח תלמודו:

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף סו/א

תנו רבנן הלכה זו נתעלמה מבני בתירא פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו אמרו כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו אמרו להם אדם אחד יש שעלה מבבל והלל הבבלי שמו ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו

שלחו וקראו לו אמרו לו כלום אתה יודע אם הפסח דוחה את השבת אם לאו?

 אמר להם וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את השבת

אמרו לו מנין לך?

 אמר להם נאמר מועדו בפסח ונאמר מועדו בתמיד מה מועדו האמור בתמיד דוחה את השבת אף מועדו האמור בפסח דוחה את השבת ועוד קל וחומר הוא ומה תמיד שאין ענוש כרת דוחה את השבת פסח שענוש כרת אינו דין שדוחה את השבת

מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם והיה דורש כל היום כולו בהלכות הפסח

 התחיל מקנטרן בדברים אמר להן מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם עצלות שהיתה בכם שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון

אמרו לו 'רבי שכח ולא הביא סכין מערב שבת מהו?

 אמר להן הלכה זו שמעתי ושכחתי אלא הנח להן לישראל אם אין נביאים הן בני נביאים הן

למחר מי שפסחו טלה תוחבו בצמרו מי שפסחו גדי תוחבו בין קרניו

ראה מעשה ונזכר הלכה ואמר כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון אמר מר נאמר מועדו בפסח ונאמר מועדו בתמיד מה מועדו האמור בתמיד דוחה את השבת אף מועדו האמור בפסח דוחה שבת

הלל שכח כי התנשא לרגע ולכן ממשיכה הגמרא:

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף סו/ב

אמר רב יהודה אמר רב כל המתיהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו מהלל דאמר מר התחיל מקנטרן בדברים וקאמר להו הלכה זו שמעתי ושכחתי

מה היינו מצפים מלוי בר סיסי?

שיהיה כמו שכתב הרב קוק עבד לעם הקודש על אדמת הקודש כלומר לא ייחס את הכבוד והתפקיד לעצמו  אלא הכל בעבדות לקידוש השם ולכן גם אם יש הצלחה היא לא שלי וגם אם יש כשלון הוא לא שלי אני רק עושה את ההשתדלות שלי בלבד. יש לקשר זאת לנאמר בפרשת שמיני:

ספר ויקרא פרק ט

(כב) וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם וַיֵּרֶד מֵעֲשׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים:

(כג) וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם וַיֵּרָא כְבוֹד יְדֹוָד אֶל כָּל הָעָם:

(כד) וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְדֹוָד וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם:

מה עושים כדי שתרד אש?

אהרן הקריב את כל הקורנות אחר כך הוא מברך את העם. כל העם מחכה לראות את האש היורדת:

רש"י על ויקרא פרק ט פסוק כב

(כב) ויברכם - (ת"כ. סוטה לו) ברכת כהנים

ואחר כך הוא בוש מאוד

רש"י על ויקרא פרק ט פסוק כג

(כג) ויבא משה ואהרן וגו' - למה נכנסו ? ..

כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל

 היה מצטער ואמר 'יודע אני שכועס הקב"ה עלי ובשבילי לא ירדה שכינה לישראל'

 אמר לו למשה 'משה אחי כך עשית לי, שנכנסתי ונתביישתי'

 מיד נכנס משה עמו ובקשו רחמים וירדה שכינה לישראל:

 ויצאו ויברכו את העם - אמרו ויהי נועם ה' אלהינו עלינו (תהלים צ) יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם

לפי שכל ז' ימי המלואים שהעמידו משה למשכן ושמש בו ופרקו בכל יום לא שרתה בו שכינה והיו

ישראל נכלמים ואומרים למשה משה רבינו כל הטורח שטרחנו שתשרה שכינה בינינו ונדע שנתכפר לנו עון העגל לכך אמר להם זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' אהרן אחי כדאי וחשוב ממני שע"י קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם ותדעו שהמקום בחר בו:

יש כאן כמה דברים:

אהרן חש עוגמת נפש. חש בושה ואומר לשמה למה עשית לי כך ומשה נכנס לתמונה ומתפלל ויורדת שכינה. נראה לי שמשה הוא שיא הענווה. ענוה היינו שאני רק כלי אל ה' אני שליח בלבד. ולכן אם משהו לא מצליח הרי האדם לא חש משהו אישי כי אומר שאני עשיתי את המוטל עלי וזהו אמנם בכך שאהרן חש את הבושה הרי יש כאן משהו של גבהות. הוא היה בטוח שהוא במעשיו גורם לירידת האש. ולא היא. הגבהות הזו עלתה מדברי משה שאמר להם שאהרן הוא יקריב והכל יהיה בסדר. ולכן רק אחר שברון הלב של אהרן אז יורדת אש. כלומר יש דמיון בין אהרן ללוי בר סיסי:

          אהרן                      -         לוי בר סיסי

          לא יורדת אש           -         לא זוכה להבנה ולתשובות נכונות

          בא במבוכה אל משה   -        בא במבוכה אל רבי יהודה הנשיא

          אחר המשבר יורדת אש-      זוכה להבנה

יהי רצון שנזכה לזכך את  ליבנו מכל חמץ מוסרי מידותי, לזכות לטהר ליבנו לעבודת ה' באמת

© הרב יאיר הילר כל הזכויות שמורות

 אשמח לתגובות הערות והארות, יאיר הילר: 684yah@gmail.com

 

 
חזרה לכל הכתבות 
Copyright © ספרי קודש ספריית עם ישראל: ספרי קודש, מוזיקה יהודית, ספרים, דיסקים,ספרי קודש בזול,ספרי קודש זולועוד.
קניה מאובטחת
בניית אתרים  |   חנות וירטואלית  |